אין מדליה ללסבול – אבל יש צמיחה לאקמול!

תארו לכם את טקס פרסי הסבל הישראלי. שטיח אדום נפרס לאמא עם החום. מדליית זהב למנהל עם כאב הגב. כולם מגיעים להתחרות על פרס הסובל המצטיין. זאת התובנה האנושית מאחורי המהלך האסטרטגי של אקמול: יש עולם שלם של דמדומים כאב שהישראלים מאמינים שאם יסבלו אותם – מגיעה להם לפחות מדליית זהב. אקמול – המותג הכי מוכר ובטוח, שנמצא בכל בית – מצא עצמו פתאום מאחורי הקלעים של הקטגוריה שבנה בעצמו. מכירות נחלשות, העדפה דועכת, ובעיקר – קטגוריה משתנה בה יש מקום רק למי שצועק “חזק” הכי חזק. במקום להרים ידיים, אקמול נקט באסטרטגיה חדה: הפניית הזרקור לסיטואציות אנושיות ברות הזדהות במקום התייחסות יבשה ליתרונות פונקציונליים כמו עוצמה ויעילות.

אקמול בעצם איגף דרך זירה חדשה – זירת “הכאב הנסבל” – שהתחברה ישירות לנקודת האמת של הצרכן: הרגע בו הכאב נסבל, אך עדיין מעיק. והיישום, יצירתי לא פחות מהתובנה: קמפיין שהפך את הכאב הנסבל לבדיחה לאומית – עולם אבסורדי בו אנשים מקבלים מדליות על מצבים בהם ברור שמטופש להמשיך לסבול עד שהכאב יעבור. מול עולם כזה, הדהדה השורה: “למה לסבול? בטוח שאקמול!” ומאז? ההיגיון חזר למדף והצמיחה לא איחרה לבוא.

אקמול קפץ במכר, חיזק העדפה, החזיר לעצמו מנהיגות והוביל את הקמפיין הזכור ביותר שלו בשנים האחרונות. מבלי לצעוק חזק אלא דרך אמת פשוטה אחת ששינתה את הכול: אין פרסים על סבל, אבל יש אקמול.

שירה ליפשיץ קליין - מנהלת יחידת Consumer Healthcare, טבע ישראל	הגר בילסקי חסון - מנהלת שיווק